באר שבע מתרחקת מהמרכז

אהוד ישראלי

לפני חודש או יותר החל לפעול קו רכבת ישראל החדש בין באר שבע לת"א. הקו מבטיח לקצר את הנסיעה בין שתי הערים ל-55 דקות בלבד. כך ש המרחק המעשי בין מטרופולין הנגב למרכז הולך ומתכווץ וצפוי להתכווץ עוד בספטמבר הקרוב עם פתיחת הקו המהיר בין שתי הערים.  השקת הקו הצעקנית והמתוקשרת בה נכחו הנהלת הרכבת, שר התחבורה, ישראל כץ וראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', הסתירה בצעקותיה את התמונה האמיתית שפתיחת הקו יוצרת.

המושג "מרחק" בימינו הוא יחסי, גמיש ומשתנה. כיום מרחק גיאוגרפי בין שני ישובים ( למשל ת"א וב"ש )  נמדד קודם כל בזמן ובכסף. ליכולתו הכלכלית של אדם יש את היכולת לקבוע במידה רבה את אותו "מרחק" גמיש. גם אני חנכתי באיחור של שבועיים את הקו החדש, בשעת בוקר מוקדמת בה הכבישים המובילים לעיר הגדולה עמוסים ופקוקים. מראה המכוניות העומדות בפקק ענק בכביש 1, הנשקף מחלון הרכבת, העלה בי חיוך. הדרך אומנם ארכה יותר מ-55 דקות אבל ההבדל בזמנים ניכר בהחלט. הנסיעה עצמה הייתה שקטה , מרווחת ונוחה ועשתה את הדרך לקצרה ויעילה יותר.

תל אביב, רק 55 דקות מבאר שבע (לא כולל עצירות וכאלו…)

עד כה לא סיפרתי על עלות הנסיעה, 30 ש"ח. זה המחיר לנסיעה בקו, יקר ב-43% (!!!) ממחיר הנסיעה באוטובוס ישיר (דרך כביש 6) מב"ש לת"א. נסיעת הלוך-ושוב 34 ₪ , פער של 37% מהנסיעה באוטובוס ישיר באותו הקו. הנסיעה בקו האוטובוס הישיר בין הערים עורכת כשעה ורבע כשהכבישים פנויים או 20-30 דקות יותר בשעות העומס. בהנחה שרוב הנוסעים בקו זה משתמשים בו בשעות העומס, משמעות הדבר היא שלאדם בעל יכולת כלכלית תערך הנסיעה קרוב לשעה שזה בין 35 דק' ל55 דק' מהר יותר מאדם עני יותר. "המרחק" בין ב"ש לת"א אם כך, יחסי ומשתנה לחתכי אוכלוסייה שונים. כאמור, הרכבת מציעה נוחות אישית גבוהה יותר- מושבים מרווחים יותר, עלייה נוחה יותר מהרציף ויעילות, יש אפשרות לקרוא או לעבוד במחשב המונח על השולחן לפני המושב.

התעריף הזול ביותר כיום, הוא לרוכשי החופשי חודשי בקו הרכבת (אינו אפשרי באוטובוס) בו תעמוד מחיר נסיעה בודדת על 17.25 ₪ (בהנחה שהרכבת נטולת תקלות, השבתות ואיחורים). זאת בהנחה שרוכש המנוי ייסע כל יום, מראשון עד חמישי הלוך ושוב במשך החודש (40 נסיעות בערך) כמעט זהה למחיר הנסיעה באוטובוס. קשה להאמין שזה פרופיל הנסיעה החודשי של רבים מנוסעי הקו כך שהוא משתלם רק למעטים.

 כששר התחבורה התגאה בהישג ה-55 דקות מב"ש לת"א הוא שכח לציין למי המרחק מתקצר, רק לאלו היכולים להרשות לעצמם את המחיר על בסיס קבוע.

פתיחת הקו החדש, והקו הנוסף המהיר בעוד כחודש, לא מקרבת את הפריפריה החברתית מהדרום למרכז הארץ היא מקבעת את הפער המעשי בין קבוצות  סוציו אקונומיות שונות ולא מביאה בשורה מרעישה למוחלשות יותר. ברור, שלנוחות ומהירות יש מחיר אבל הפער האדיר בין עלות הנסיעה בין אוטובוס לרכבת אינו סביר ולא מידתי. עד שמחיר הנסיעה ברכבת לא התקרב למרחק שקלים בודדים ממחיר האוטובוס המקביל הרכבת תשאר עדיין אפשרות נחותה יותר.

——

אהוד ישראלי הוא סטודנט לגיאוגרפיה ומתגורר בבאר שבע בשלוש שנים האחרונות

מה עשו עם הוד"ל?

אורי טרבולוס

באחד מערבי קיץ שעבר פגשתי חבר למחאה. הוא היה נסער "אני לא מאמין, איך הם לא מתביישים? הם העבירו את הודלים!".  סערת הרוחות שלו הייתה משותפת לכולנו. המאבק כנגד הוד"ל, היה אחד הקרבות הראשונים שתנועת המחאה עברה בשנה החולפת. עוד בזמן שמחאת האוהלים הייתה מצומצמת וכונתה מחאת הדיור, תכנית הודל נראתה כהזדמנות אמיתית לשנות במשהו את שוק הדיור הבלתי נשלט.

להזכיר, תכנית הוד"ל (ועדות לדיור לאומיות) זכורה לנו 'כסופרטנקר לבירוקרטיה' של נתניהו. היא נחקקה על מנת להוציא תוך שנה כ-50,000 יחידות דיור לבנייה, במסלול מהיר עוקף וועדות תכנון, על מנת לענות על אותו חוסר בדירות שגרם לעליית המחירים הדרסטית. בשגרה, על מנת להוציא תכנית לבנייה יש צורך לעבור, בהתאם לסוג וגודל התכנית, בוועדות המקומיות, המחוזיות או הארציות על מנת לקבל אישור סופי ליציאה לבנייה. תפקיד הוועדות הוא לבחון האם תכנית הבנייה משתלבת עם תכניות אחרות באזור ותכניות המתאר ומכילות את כלל התנאים הנדרשים. התכניות שמתוכננות במסגרת הוד"ל פטורות ממעבר בתהליך זה.

 הביקורת שנשמעה כנגד החוק הסכימה עם טענת מחסור הדירות והצורך בהגברת בנייה, אך לא הסכימה עם הדילוג על וועדות התכנון שהציע חוק הוד"ל. לדעת הביקורת, הדילוג על וועדות התכנון אינו אחראי ופטירתן של עשרות אלפי יחידות דיור מתהליכי תכנון והבנייה הקיים מסוכנת ותביא לבניית שכונות לא איכותיות, ללא שירותי ציבור מתאימים ויטיבו בעיקר עם יזמים לייצר רווחים קלים ללא פיקוח. כאלטרנטיבה הם הציעו לחזק בכחׁ אדם את וועדות התכנון הקיימות וכך לזרז תהליכים.

חברים לפנטז: דיור בר-השגה באירופה

בנוסף לכך, הטענה שזוהתה עם מחאת הדיור, דיברה על סוג הדיור שיתבצע במסגרת הוד"ל. הם טענו שאם מעוניינים להגביר את התחלות הבנייה ולדלג על שלבי התכנון המסורתיים, יש להבטיח כי הוד"ל יענה על צרכי  הדיור הרלוונטים: דירות קטנות, דיור להשכרה, הרחבת הדיור ציבורי ודיור בר-השגה, במחיר נמוך מתנאי השוק, כך היא תייצר פתרון ממשי במחסור הדיור ולירידה משמעותית במחירי הדיור. זאת ניתן לעשות על ידי הכנסת סעיפים בחוק המבטיחים שחלק מיחידות הדיור שייבנו במסגרת הוודלים יענו על דרישות מצוקת הדיור שפורטו.

לבסוף, הוד"ל עבר. המילה 'בר-השגה' הוכנסה אמנם, אך הייתה מרוקנת מתוכן לחלוטין. לאחר החקיקה הותכה ביקורת קשה בחוק הוד"ל. היא טענה שללא הכללת תנאים לדיור בר-השגה החוק יוליד דיור לא איכותי או שישווקו במסגרתם רק דירות יוקרה לאוכלוסייה מבוססת. בניגוד לצורך המציאות בו נדרש דיור הולם וזול לאוכלוסיות הצעירה שבתחילת דרכה או אוכלוסיות זכאים אחרות.

היום, כשנה לאחר חקיקת הוד"ל, תכנית במסגרתו, לבניית שכונה חדשה בבאר שבע, מאפשרת לנו לבחון את תוצאות החוק. תכנית הוד"ל בבאר שבע שצפויה לסיים את שלב ההתנגדויות ב6.8.12, מבקשת להרחיב את העיר בחלקה הצפון-מערבי כהמשך לשכונת נווה מנחם – נחל עשן בשטח בן 640 דונם בקירוב.

אך למרות שתפקיד התכניות במסגרת הוד"ל הוא לפתור את בעיות הדיור, נראה בהמשך, כי תכנון השכונה מראה כי אין כל התייחסות לבעיות הדיור ואין בתכנית כל כוונה או רצון לתת פתרון ממשי למצוקת הדיור. להפך, התכנית מרחיבה את מגמת הבנייה העכשווית והבלתי צודקת שבה דוגלת העיר.  השכונה החדשה תבנה כשכונת צמודת קרקע בה כל יחידת דיור תבנה על שטח בן חצי דונם, הדירות צפויות להיות גדולות במיוחד וישווקו כדירות לאוכלוסייה 'חזקה' שכנראה צפויה להפריח את השממה.

בעבר דנילוביץ' ביטא את כמיהתו האובססיבית למשיכת האוכלוסייה החזקה הזאת לעיר. לא רק זאת, הוא גם אוסר על בניית דירות 3 חדרים בעיר ומעדיף לבנות רק שכונות יוקרה. כזאת תהיה השכונה החדשה מצפון לנווה מנחם, בה תמהיל הדירות יהיה כאמור חד-גוני ויציע וילות ענק בלבד. תכנון כזה משאיר את האוכלוסיות החלשות והבינוניות להתקוטט על מלאי מצטמצם של דירות קטנות.

רוביק דנילוביץ'. מעוניין באוכלוסייה חזקה בלבד.

 הוד"ל יצר לעיריית באר שבע חלון הזדמנויות חד פעמי אותו היא מנצלת על מנת להגשים את פנטזיית שכונות היוקרה שלה  בהתעלמות מוחלטת מתכלית החוק ומטרותיו.

 לכן, הביקורת המרכזית שהעלתה המחאה החברתית, הוכיחה את עצמה. תכנית הוד"ל מתבררת כלא יותר מפרביליגיה ליזמים ואינטרסנטים שמנצלת את מצוקת הדיור על מנת להגשים פנטזיות נדלניות, תוך תקיעת אצבע בעין לכל אותם מוחים ואחרים הסובלים מהמצוקה באופן יומיומי.  כל אדם המחזיק ברשותו לב פועם הצליח לראות בזמן החקיקה שהוד"ל הוא מתנה נוספת משלל המתנות שהעניקה הממשלה ליזמים וכרישי נדל"ן על חשבון אחיו העבדים של יאיר לפיד.

כעת, כשנה לאחר חקיקת הוד"ל כאשר התכניות מתחילות לעלות אחת-אחת על שולחנות הוועדות, קהילת המחאה חייבת להוות קבוצת פיקוח לתכניות. זאת כדי להבטיח שהדילוג על וועדות התכנון היה מוצדק וממלא את מטרתו לפתרון מצוקת הדיור ואינו מנוצל באופן לא הולם כפי שהוא נעשה, כאן בבאר שבע.

————

במוצ״ש ה-04.08.12 תערך הפגנה בקרית גת כנגד המחצבה החדשה שמעוניין לפתוח נוחי דנקנר בצמוד לעיר לרווחת התושבים.

במוצ״ש ה- 04.08.12 תערך הפגנה בבאר שבע כנגד תקציב נתניהו-שטייניץ במאכז המורים בשעה 21:00.

הכותב הוא רכז תא מגמה ירוקה באוניברסיטת בן גוריון