אנחנו לא לבד – לא לפחד מהפגנות קטנות

נילו

את השורות הללו אני מקדיש לידידה שביקרה באחת השבתות בהפגנה בראשון לציון. הידידה היא תומכת במחאה בחברתית, אך בדרך כלל לא פנויה וגם לא תמיד מעוניינת להשתתף בעצמה בהפגנות ופעילויות מחאתיות.

באחרונה אנו עדים לנסיגה בכמות המשתתפים בפעילויות המחאה ברחבי הארץ. נסיגה זו אינה אומרת ש-"מי שהיה פעם קודמת, הפעם אינו תומך", אלא בעיקר מעידה על עייפות וייאוש.

לכן, אני מעוניין להבהיר לכל מי שמוכנה ומוכן להקשיב – לא לפחד מהפגנות קטנות (אתייחס כאן למושגים הבעייתיים הצלחה וכישלון רק כדי להקל על העברת הנקודה):

מישהו החליט להסיר את הכפפה ולארגן הפגנה או אירוע מחאה – בכך הוא מאפשר לאנשים נוספים להשתתף.

1. אנחנו לא לבד – חשוב לזכור שהמחאה היא חלק ממהלך רחב כלל ארצי, כלל עולמי. אם קבוצה בראשל"צ וקבוצה בעפולה נכשלו הפעם, בינתיים קבוצה בחיפה הגיעה לתוצאות. בכל אופן גם הקבוצות האחרות שותפות לתוצאות הללו. חוצמזה, גם אם מדובר בקבוצה קטנה, תמיד טוב להיזכר שאנחנו לא לבד. מילת המפתח היא – ביחד.
   

   מתוך הזמנה של המכללה חברתית – כלכלית

2. כישלונות רבים בדרך להצלחה – הקבוצה יוזמת ולא מצליחה להגיע לתוצאות הרצויות שוב ושוב – זה בסדר. זה מקום ללמוד ולגדול. מילת המפתח היא – התמדה.  
   
3. יצירת קבוצה חיובית – אפשר להגדיר הצלחה של קבוצה פעילה גם לפי יכולתה לשמור על חיוביות. נעודד אחד את השני, נתמוך ביוזמות של החברים, ניפגש. מילת המפתח היא חיובי.
4. אנשים, לא מספרים – התרגלנו לחשוב במושג של מטרות ויעדים, הצלחות וכישלונות, ברמת המאקרו בסופו של יום התהליך הוא איטי להחריד. צריך להזכיר לעצמנו שמתעסקים קודם כל עם אנשים ורק אחר כך עם מספרים (מאה/אלף/מיליון). כל אדם שמושקע בו זמן ומאמץ, כל אדם שמצטרף הוא השינוי והצלחה. מילת המפתח היא אדם.

       טוב, עכשיו אני מבין את זה, אבל מה אני עושה עם זה?

לעיתים עדיף לתאם/להנמיך ציפיות מראש בנוגע למספר המשתתפים. גם במהלך הפגנה מצומצמת מוטב להתייחס לזה ולהגיד – אנחנו מעטים, אך אנחנו יחד-חזקים-עקשנים-לא מתרגשים מכישלונות-סוללים את הדרך לאחרים.

אורנה מור-עמוס הציגה זאת יפה לאחר ההפגנה אסיפת עובדי הקבלן הארצית הראשונה בהיסטוריה בה נכחו רק מאות בודדים. היא אמרה שלמעשה היו שם רבע מיליון עובדי קבלן נוכחים נפקדים. אף פעם לא לשכוח  שהפעולה היא חלק מרצף פעולות – הפעם ההמונים לא באו. כנראה שיש נקודות לשיפור. בואו נעבוד על זה יחד.

משמרת מחאה ברשל"צ במוצ"ש 18.8. צילום: ליאת סלע

אז אני מאחל שפעם הבאה שיש פעילות בעלת משמעות חברתית, תבואו, לא רק אם כולם באים, אלא פשוט כי אתם חושבים שזה נכון.

—-

נילו הוא פעיל בקהילת המחאה של באר שבע והדרום

זעקת המקררים

נעמה לוין

כשתאלם תרועת פסטיבלי המזון לראש השנה, אותם ילדים, מבוגרים וקשישים, שהזדעקנו לסייע להם, ימשיכו לסבול ממצוקה הולכת ומחריפה, כי אצלם הרי – "יום יום חג". לא רק בראש השנה או בפסח הם סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, אלא כל ימות השנה. אך גם בראש השנה ובפסח, הפתרון אינו תרומת מזון ע"י אזרחים טובי-לב ועמותות המנסות לסתום את החורים שהשאירה אחריה המדינה. אלו, מוערכים וחשובים ככל שיהיו, אינם תחליף למדיניות למיגור הבעיה מהשורש.

חוסר ביטחון תזונתי הוא מצב בו לפרט ולמשפחה אין נגישות סדירה, פיזית וכלכלית, לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, המתאים להעדפותיהם וצורכיהם התזונתיים ומאפשר קיום חיים פעילים ובריאים. נגישות זו כוללת את היכולת להשיג מספיק אוכל מזין ובטוח בדרכים מקובלות מבחינה חברתית, כלומר,  ללא הזדקקות לעזרתם של מקורות חירום למזון או בקשת נדבות, גניבה, או חיטוט בפחי האשפה. בעיה חברתית זו, השתרשה בישראל מסוף שנות ה-90, ונמדדה לאחרונה לראשונה ע"י המדינה, בסקר שערך המוסד לביטוח לאומי. סקר זה, מסוף שנת 2011, העלה ממצאים קשים, לפיהם 10.6% מהישראלים חיים בחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב, ו-8.3% נוספים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי בדרגה פחותה יותר. עוד עלה בסקר, כי כ-73% מהמסתייעים בארגוני המזון באופן אינטנסיבי, מדווחים עדין על חוסר ביטחון תזונתי.

ההחלטה של רה"מ נתניהו ושר הרווחה כחלון מלפני חודשיים, כי ייקבע קוד אתי לחלוקת מזון. היא רק טיפול קוסמטי שמיועד להפחית במקצת את הבושה שבהזדקקות לתרומות, אך אינה מהווה אמצעי למיגור הבעיה מהשורש ושינוי השיטה הכלכלית הקלוקלת מיסודה. כך גם ההכרזה על הקצאת 100 מיליון שקל בשנת 2013, המיועדים ככל הנראה לעמותות שעוסקות בחלוקת מזון ולרכישת תלושי מזון אשר  מסייעת לתקוע יתד בתרבות הצדקה והנדבנות שמאדירה השיטה הקפיטליסטית, ולהמשיך את הפרטת שירותי הרווחה. זאת כמובן תוך התעלמות מן העובדה כי כל קבלה בחסד ותלות באחר מהותן פגיעה בכבוד האדם.

ואכן, רק עברו שבועיים מהחלטה זו, וכבר הכריזו נתניהו ושטייניץ על קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה, בסך 700 מיליון שקלים, ועל העלאת המע"מ ב-1%. מהלך רגרסיבי זה, לא רק שצפוי להכניס חזרה לקופת המדינה 4 מיליארד ₪, כלומר הרבה יותר מתוספת של 100 מיליון שקלים לביטחון התזונתי, אלא שיפגע בראש ובראשונה בבעלי ההכנסות הנמוכות, ביניהם הסובלים העיקריים מחוסר ביטחון תזונתי. כל זאת כשבד ובד דואג שטייניץ שמס החברות לא יעלה, מס יסף לא יוטל והקלות מס מפליגות יינתנו לחברות כלואות .

במקביל, עלו מחירי הדלק, החשמל, והמים, ואף באמצע אוגוסט התבשרנו על עליית מחיר הלחם. ואם לא די בכך, כבר לפני החג, הועלו גם מחירי מוצרי מזון נוספים – ובשיעור גבוה הרבה יותר מזה של עליית המע"מ (1%) או התייקרות חומרי הגלם (3%-7%). חלק מהמוצרים אף התייקרו בעשרות ומאות אחוזים בהשוואה לחג לפני שנה.

מנגד, מיותר לציין כי הקצבאות הניתנות למי שזקוק לסיוע נמוכות מאוד בהשוואה בינלאומית ורובן לא עלו כבר זמן רב , רוב העובדים כבר מזמן מתקשים להתפרנס בכבוד במשכורת שלא תואמת את יוקר המחייה, לצד העסקה קבלנית המתפשטת כאש בשדה קוצים.  מחקרים קודמים כבר העידו כי עבודה אינה מחלצת מעוני, ואף יותר מכך – נמשכת המגמה של גידול ניכר בחלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה. עפ"י דו"ח העוני האחרון, בשנת 2010 כמחצית מהמשפחות מתחת לקו העוני היו משפחות עובדות, ו- 13.2% מכלל המשפחות העובדות היו מצויות מתחת לקו העוני.  גם במחקר לבדיקת מצב הביטחון התזונתי שערך המוסד לביטוח לאומי בסוף שנת 2011, עלה כי 77.4% מכלל המדווחים על חוסר ביטחון תזונתי הינן משפחות עם מפרנס אחד או יותר.

ממשלת נתניהו אינה מתכוונת באמת למגר את בעיית הרעב בישראל, כמו גם להקטין את ממדי העוני והפערים החברתיים בכללותם. יתרה מכך, למרות שישראל נמצאת בקצה העליון של המדינות המפותחות (מדינות הOECD) מבחינת אי השוויון, המדיניות הממשלתית רק מעצימה זאת, ובמקום להשיק תכנית אמיתית ושיטתית להתמודדות עם הבעיה, נתניהו, המחויב בראש ובראשונה לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית, משקיע את כספי הציבור בקמפיינים שישכנעו אותנו שיוקר המחייה ירד ויאדירו את פועלו.

אמנם, שר הרווחה כחלון מנסה כביכול לקדם מהלכים לשיפור רווחתן של האוכלוסיות המוחלשות. בתחילת חודש אוגוסט, שנה לאחר שעבר החוק, הכריז כחלון על הקמת מועצה לביטחון תזונתי שתמליץ לממשלה על דרכי פעולה להתמודדות עם הבעיה , וכעת הוא פועל לקידום רפורמה שתקל על מקבלי הקצבאות למצות את זכויותיהם הנלוות לקצבה . אך השר כחלון הוא רק כלי משחק בממשלה הקפיטליסטית והאנטי-חברתית של נתניהו, ואינו יכול לצאת באמת כנגד השיטה.כך למשל, בעקבות שורת הגזירות והקיצוצים האחרונה עדיין לא ידוע אם הסכום שיועד לטיפול בבעיית חוסר הביטחון התזונתי באמת יתקבל במשרד הרווחה בשנת 2013.  גם הרפורמה במוסד לביטוח לאומי לא תפתור את הבעיות המהותיות מהשורש, בניהן גובה הקצבאות שהינו לעג לרש, כפי שכבר הודו בכירים במוסד לביטוח הלאומי. בסקר מצב הביטחון התזונתי של המוסד לביטוח לאומי, נמצא כי קצבאות הבטחת הכנסה אינן מספקות ביטחון תזונתי ל-53% ממקבליהן, ולכן, הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא להגדיל את הקצבאות!

בעיית חוסר הביטחון התזונתי הינה רק מקרה בוחן אחד, המשקף את כישלונה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, הדוגלת בשוק חופשי, הפרטה וצמצום אחריות המדינה לתושביה. השיח על הביטחון התזונתי, יורד בדרך-כלל לאחר החגים מהכותרות, באותה מהירות שעלה, וממתין להתייחסות צהובה ורגעית בחג הבא. אך המאבק להחזרת הצדק החברתי לישראל ובתוך כך הביטחון התזונתי וזכויות בסיסיות נוספות, חייב להיות מאבק שיטתי ופוליטי המבוסס על ההבנה כי אין ברירה אלא להציב אלטרנטיבה לחסידי השיטה הכלכלית הכושלת, אשר הישארותם בשלטון לא תביא מזור לזוועות העוני, הניצול, האפליה, הגזל, ועוד, אלא רק תעצימם.

——-

 עו"ס נעמה לוין,  המוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב, והמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן- גוריון בנגב.  naamalevin@gmail.com