נמצא הפתרון לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים בין הנגב למרכז

לפני פחות משבועיים נערכה בדימונה אסיפת צעירי הנגב השנייה של מרכזי הצעירים בדרום, בהשתתפות ועדת המומחים האלטרנטיבית (ספיבק-יונה) ראשי ערים ונציגי ממשלה.
גם השנה הובילו הצעירים והצעירות סבבי שולחנות עגולים שעסקו בנושאים אזרחיים הבוערים בקרב צעירי הנגב; תעסוקה, חינוך, צדק חלוקתי ודיור וקהילה.
הפערים והבעיות שקיימים בפריפריה בכלל ובנגב בפרט הפכו כבר נושא שחוק. שחוק אך חשוב. זה לא סוד שהפתרון המרכזי לבעיות אזור חיוג 08, טמון בהגדלת התקציב המיועד לאזור ובהשקעת משאבים ציבוריים בנגב. אך אין משרד בממשלה, ארגון ציבורי או עמותה שהשכיל להפנות את המשאבים הללו בצורה נכונה והפערים החברתיים והכלכליים בדרום ממשיכים לצמוח.
הפעם אני מעוניין לכתוב על אחד הפתרונות הכלכליים המעשיים שעשויים לפתור חלק נכבד מבעיות הנגב ולצמצם באופן משמעותי את הפערים בין הדרום למרכז אם יתועלו באופן נכון. באחד מהפאנלים שהתקיימו באסיפה ישבו זה לצד זה, מיכאל ביטון ראש מועצת ירוחם ופרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון ודנו באתגרים הרבים שאיתם מתמודדת אוכלוסיית הנגב. אך בשונה מהדיונים הרבים שנערכו באותו היום, בסופו של הפאנל פרופ' יפתחאל זרק לאוויר משפט קצר שגרף מחיאות כפיים סוערות מכל קצוות האולם. פרופ' יפתחאל טען שניתן להתגבר על כל האתגרים שעליהם דיברו באותו היום באמצעות ביטול התוכנית להקמת עשרה יישובים קהילתיים חדשים בנגב והשקעת התקציב הממשלתי שיועד לכך בפיתוח היישובים הקיימים.

ב-30 באוקטובר  2011 קיבלה הממשלה החלטה בדבר הקמת חבל התיישבות שימנה כעשרה יישובים בעלי אופי כפרי קהילתי באזור מבואות ערד. לתכנית זו קמו מתנגדים מקיר לקיר, ארגוני חברה, סביבה ותושבי האזור. במרכזן נטען כי מדובר בתכנית אנטי סביבתית ופגיעה חברתית קטלנית. התכנית תפגע בשטחים הפתוחים ותגרום להרס סביבתי מיותר, תחליש את עיירות הפיתוח ותגרום לנטישת התושבים החזקים מערי הנגב אל היישובים החדשים. כמו כן, עלו טענות כי מדובר בתכנית אשר מתעלמת במפגיע מאוכלוסיית הבדואים המונה כ25% מאוכלוסיית הנגב ואינה מציעה פתרונות מעשיים וצודקים להסדרת התיישבותם באזור.

הפעם אני מעוניין לשתף אתכם בהשלכות הכלכליות של התכנית הממשלתית. בנובמבר 2009 נכתב עבור הוועדה לבריאות וסביבה מחקר הבוחן את ההיבטים הכלכליים בהקמת יישובים חדשים בהשוואה להרחבת יישובים קיימים. מן המחקר עולה כי הקמת יישובים חדשים יקרה. הקמת יחידת דיור ביישוב כפרי חדש עולה פי 3 מהקמת אותה יחידת דיור בערים הקיימות. כאשר משכללים את עלויות ההקמה והעלויות השוטפות של כל יחידות הדיור החדשות ביישובים הכפריים, את השקעות משרדי הממשלה והרשויות בפיתוח האתר, מרכיבי ביטחון והקמת מבני ציבור, את השקעות התשתית: תקשורת קווית, חשמל, מים, ביוב, וכבישים אזוריים והשקעות קבלנים בהקמת מבני מגורים, תחזוקה שוטפת של תשתיות, הקמת מערך תחבורה ציבורית, ערך אובדן שטחים פתוחים ביישוב ומחוצה לו. מגיעים למיליארדי שקלים שעשויים להחסך אם תחליט הממשלה להקים כמות יחידות דיור דומה ביישובים העירוניים הקיימים. 
את הכסף הזה, כפי שפרופ' יפתחאל הציע באסיפת צעירי הנגב, יהיה ניתן להשקיע בשיפור החינוך בבתי הספר, בהוספת מיטות ותקנים לרופאים ואחיות בבית החולים ובמרפאות הציבוריות, שיפור התשתיות ומערך התחבורה הציבורית בדרום, קידום ופיתוח של דיור בר השגה ודיור ציבורי בערים הקיימות והקמת מוקדי תעסוקה לתושבים הצעירים המעוניינים להתיישב בדרום.
זוהי שנתי השנייה בנגב ואת עתידי אני רואה בדרום. אך הנגב שבו אני ארצה להתיישב הוא מקום בו הפיתוח וההשקעה כוללים את היישובים הקיימים, שלא נזנחים בריקבונם. אני רוצה לראות את הנגב מתפתח כתוצאה משיתוף פעולה אמיתי עם כל התושבים,חלשים כחזקים, בוגרים וצעירים יהודים עם ערבים. המדרד לפיתוח הנגב והגליל צריך לסגת מהתכנית הבזבזנית והמיותרת הזו ולהשקיע בפיתוח היישובים הקיימים וחיזוקם.

אני מזמין את כולם להגיע לכנס הציבורי שיעסוק בנושא ויערך ביום ד 7/11/12 בשעה 16:30 במרכז הצעירים בערד.

—-

הכותב הוא סטודנט במכללת ספיר, תושב באר שבע ורכז ארגון "מגמה ירוקה" במכללת ספיר.

זאת הבירוקרטיה, %$#^&!

אור הרפז

בשבועות האחרונים נושא הדיור הציבורי, או המחסור בו, עלה לכותרות. כדי להבין ממה נובעת הזנחת הדיור הציבורי, נכנסתי לאתר המשמר החברתי וקיבלתי קצת תשובות.

בעשור האחרון הממשלה יצאה בתכנית למכירת הדירות הציבוריות לדייריהן. הדירות נמכרו, ההנחה הייתה משמעותית. הקריטריונים לגודל ההנחה היו ותק בדירה ומספר נפשות המתגוררות בה.

בבאר שבע נמכרו בדרך זו, 2141 דירות.

ההחלטה העיקרית הנלווית היא החלטה מס' 746 מדצמבר 1999, שקובעת כי "כלל ההכנסות המתקבלות ממכירת הדירות הציבוריות ומתוכן סך ההכנסות (נטו) המתקבלות ממכירת הדירות, יועברו עם קבלתן, למימון פתרונות דיור קבע או פתרונות דיור לטווח ארוך בן 10 שנים לפחות (לזכאים לדיור ציבורי)"

מעולה! המדינה החליטה על מדיניות שתגדיל משמעותית את מספר הדירות בדיור הציבורי. אז למה עדיין אין דירות?

לבסוף,כ-2.75 מיליארד ש"ח הוכנסו למדינה. כסף שמיועד להרחבת הדיור ציבורי. א-מ-מה, מתוך הסכום העצום הזה הזה רק  7.5% הגיעו לרכישת דיור ציבורי. אז איפה כל השאר???

הנה טבלה מתוך דו"ח רשמי של הכנסת מאוקטובר 2011 שמפרטת את השימושים השונים בכסף.

אז את הסכום הגדול ביותר העבירו לסוכנות היהודית, שבמסגרת הסכמים שהיו לסוכנות עם הממשלה, היא העבירה לרשות הממשלה דירות ציבוריות שהיו בבעלותה, בתמורה לשווי המלא של הדירות. דו"ח מבקר המדינה מ2008 ביקר בחריפות את המהלך. הוא טען שהמדינה ביזבזה מאות מיליוני שקלים שיועדו לבניית דיור ציבורי בהסכם עם הסוכנות, ללא כל מיקוח על המחירים  (ככה מייצגים אזרחים? ועוד ישראלים?!).

תופסים את הראש? חכו יש עוד.

הנה מגיע הכוכב. משרד האוצר. 438 מיליון שקל ממכירת הדירות הועברו לבור ספיגת התקציב שנקרא משרד האוצר. מה קרה איתו? אף אחד לא יודע וגם נראה שאף אחד לא מוכן לגלות.

הנה קטע קצר מהוועדה לביקורת המדינה, יולי 2009, שדיברה על הסכום הנעלם.

היו"ר יואל חסון: כמה נשאר בקופת האוצר?

ראובן קוגן: בקופת האוצר אין כסף. חלק מהכספים בהתאם להסכם האחרון וגם בהתאם להסכמים הקודמים, חלק מהכספים הולכים למשרד האוצר, התמורה התחלקה – – –

היו"ר יואל חסון: אז חלק כן הלך לאוצר

ראובן קוגן: חלק מהכסף הולך לצרכי משרד האוצר.  ההסכם האחרון דיבר על 25% ו- 75%, כאשר 75% מהכסף הולך בהתאם להסכם שנתחם בין שר השיכון לבין שר האוצר, זה 25% הולכים למשרד האוצר – – –

 היו"ר יואל חסון: מה אתם עושים בכסף?

 ראובן קוגן: למדינת ישראל יש צרכים אחרים. שיכון זו בעיה אחת מכל הבעיות שהמדינה מתמודדת איתן

תמונה הפגנה מול בית שר השיכון השבוע בירושלים (צילום: יוני גולדן)

אולי קוגן צודק, שיכון זה רק בעיה אחת מבעיות ישראל. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, משרד האוצר לא ממונה על סדרי העדיפויות, את זה משאירים לממשלה. שהחליטה שכל ההכנסות יוקצו לטובת רכישת דיור ציבורי. ככה נראית שערורייה.

הנה התפתחות חדשה- ב11 ליולי ח"כ דב חנין הציע לבדוק לאן הכסף נעלם בוועדת חקירה פרלמנטארית לנושא. בזמן כל הדיון השר אטיאס התחמק מלהסביר כיצד בוזבז הכסף.  על זה דב חנין השיב- "כי אם למישהו היה ספק למה צריך ועדת חקירה פרלמנטרית בשאלת הדיור הציבורי – הנה התשובה."

ומה אתם חושבים שקרה עם הצעת החוק הזאת? ניחשתם נכון, הקואליציה התגייסה כולה כדי להפיל אותה. בשביל מה צריך וועדת חקירה פרלמנטארית?שקיפות??? זה יפריע לממשלה לעשות מה שהיא רוצה. וחס וחלילה, משרד האוצר יצטרך לתת דין וחשבון על המדיניות שלו. מצד שני גם בסוף יגלו שאטיאס, שבד"כ מאשים את האוצר, היה שותף לייבוש הדיור הציבורי. אמת זה לא צנוע, צריך לכסות.

ה438 מיליון שקל היו יכולים להיות קריטיים מאוד במדינה שיחס הדיור הציבורי מסה"כ הדירות הקיימות ירד במהלך השנים ב90%. קריטיים אפילו יותר לעשרות המשפחות שמפונות, מתפנות וממתינות לדיור ציבורי.

לפעמים הבעיה היא לא המדיניות, היא גם הבירוקרטיות הקטנות.

—-
אור הרפז, פעיל בקבוצת הנגב מתעורר.

אטיאס, המפונים דופקים בדלת

רנן יזרסקי

קרוב לשנה שפעילי הדיור הציבורי בבאר שבע רצים מפינוי לפינוי. אחד הוא של בעלי חוב לעמידר, אחרים הם 'בנים ממשיכים' המבקשים לגור בבתים שגדלו בהם ויש גם פולשים נתמכי עמידר שלא היו יכולים להמשיך ולהמתין לסיוע שלא הגיע. כל שבוע היינו בפינוי, ולפעמים גם בשלושה ובארבעה. פלישות ועימותים חוזרים של נתמכי עמידר עם המשטרה וקבלני ההוצל"פ הם מציאות יומיומית בבאר שבע. זו מציאות שנגלתה לנו בעקבות המחאה החברתית והחבירה לתנועה לחיים בכבוד. כאן בבאר שבע חיים בינינו מאות משה-סילמנים בפוטנציה, ועוד מאות אמהות חד הוריות שמחויבות לילדיהן, אך קרובות לחצות את סף הייאוש.

ההפגנה מול משרדי עמידר בבאר שבע צילום: יוני גולדן

60 דירות ריקות עומדות ברחבי העיר לעומת 150 זכאים. אך למרות זאת, אף דירה לא נבנית או נרכשת והעירייה אינה מתערבת. משפחות פולשות, נזרקות לרחוב, ופולשות שוב. פעם לדירה אחרת ופעם לאותה דירה. שנים על גבי שנים, המאבק בין המוחלשים למוסדות הולך ומחריף, אף אחד לא מתערב, כולם עוצמים עיניים. עכשיו, כשהטירוף עלה על פני המים ומציף את הרחוב, השימוש בחומרים דליקים כבר מזמן הפך לנפוץ. מי שבשטח יודע, אנחנו שניות מאסון. כולם למדו שיש רק דרך אחת לעצור פינויים: להתבצר ולסכן את חייך. לאיים בפיצוץ בלון גז או הצתה עם חומר דליק. הממשלה מתעסקת בהסדרים קואליציוניים ורק הציבור נותר כדי לעצור את האסון הבא.

אתמול בהפגנה מחוץ למשרדי עמידר הבנו סופית, אי אפשר יותר ללוות משפחות באופן פרטני בלבד. לא משנה כמה משפחות נפנה לסיוע משפטי ולכמה משפחות נצליח למנוע את הפינוי – יש עוד כאלו אלפים על אלפים. על כל פינוי שאנחנו עוצרים מופיעים חמישה צווי פינוי חדשים. רק ביחד, רק בלחץ על הגורמים מגבוה, נצליח להילחם בזה.

לכן, מחר ה-26.7 לא נסתפק במאבק המקומי מול הברגים הקטנים אלא נעלה אל הראש, להפגין  מול ביתו של אריאל אטיאס, שר השיכון. בשנה האחרונה,  התמיד אטיאס, להאשים את האוצר בחיסול הדיור הציבורי, אך מדיניות הפינויים וייבוש מלאי דירות הדיור הציבורי ב-3 השנים האחרונות הם באחריותו וביזמתו!

אוטובוס להפגנה ייצא ממרכז המורים בבאר שבע בשעה 18:30. פרטים אצל ז'קלין: 057-7956607

—-

רנן יזרסקי היא פעילה בארגון 'באר שבע משוחררת'.